מערכת החיסון שלנו עובדת קשה כדי לשמור עלינו מפני חיידקים ומזהמים, במגוון של דרכים: אחת מהן היא השקדים (palatine tonsils) – זוג איברי לימפה קטנים, הדומים לפרי השקד, ומכאן שמם.
השקדים שומרים על הכניסה לגרון, ולפיכך נמצאים בסוף הלשון, מימין ומשמאל. קל יחסית לראות אותם כאשר פותחים את הפה עד הסוף (או באמצעות שימוש במקל עץ אצל רופא הילדים). הם נחשבים לחלק אינטגרלי ממערכת בלוטות הלימפה, הפזורות בכל רחבי הגוף.
השקדים משתתפים בפעילות ההגנה החיסונית, ואפשר לדמות אותם לכעין "מסננת", ש"צדה" חיידקים ומזהמים אחרים, ומונעת מהם להיכנס לקנה הנשימה ולגרון שלנו. באופן מדעי, הדבר נעשה באמצעות ייצור אימונוגלובולינים וסיוע להתפתחות תאי דם לבנים מסוג B ו-T.
כאשר השקדים מאתרים זיהום חיידקי או ויראלי עוצמתי יותר מכרגיל – הם גדלים ומתנפחים, במטרה לעבוד באופן "חזק" יותר ולטפל בפולש (בדיוק כשם ששריר גדל בתגובה להפעלה של כוח עליו).
גדילת שקדים יכולה להתרחש גם מסיבות שאינן קשורות בחיידקים (למשל: כתופעת לוואי של אלרגיה, אסטמה, נזלת כרונית או דברים אחרים) או אפילו מסיבות אידיופתיות (מקרים שבהם איננו יכולים לזהות את הגורם לגדילתם).
שקדים גדולים מדי תופסים מקום מיותר, והופכים את מעבר האוויר באיזור לצר יותר. הדבר עלול לגרום לשינה לא מרעננת ולא נינוחה, כולל נחירות חזקות; להפסקות נשימה בשינה (מה שלעתים מכונה "דום נשימה בשינה"); לישנוניות במהלך היום; הרטבה; בעיות ריכוז והיפראקטיביות; ועיכוב בגדילה.
שקדים גדולים (בשפה המקצועית: "היפרטרופיה" או Tonsillar Hypertrophy) שמלווים בהפרעות שינה משמעותיות של הילד, בדרך כלל מהווים אינדיקציה (הוריה) לניתוח להסרתם. זהו אחד הניתוחים הנפוצים ברפואת ילדים, והוא מיועד לפתור את בעיית השינה של הילד ולהחזיר לו את איכות החיים והרעננות בשעות היום שהיו לו טרם גדילת השקדים.
השקדים יכולים לגדול גם במהלך "דלקת שקדים" (Tonsillitis) – מצב שגרתי שכולל חום, כאבי גרון וקשיי בליעה ובמרבית המקרים עובר מעצמו, ללא תרופות. על פי הנתונים הידועים, 30% מהילדים בישראל בגילאי 5 עד 12 חולים בדלקת שקדים פעם בשנה – רובם המכריע מחלים לחלוטין מהדלקת, ללא כל סיבוכים.
עם זאת, דלקת שקדים כרונית (Chronic Tonsillitis, Recurrent Tonsillitis) שחוזרת שוב ושוב, לא מגיבה לטיפול תרופתי, כוללת סימפטומים קשים יותר (כמו כאבים בבליעה וחסימת פתחי הנשימה) ופוגעת באופן משמעותי באיכות חייו של הילד (בייחוד בשנת הלילה שלו) נחשבת כבר לתחלואה משמעותית יותר, שעשויה להצדיק ניתוח לכריתת השקדים.