ניתוח לכריתת שקדים / אדנואידים
השקדים והאדנואידים הם בלוטות רקמת לימפה הנמצאות מאחורי הפה והאף שלנו, והן נחשבות לחלק ממערכת החיסון. אפשר לחשוב עליהן כעל "מסננות" שמצליחות לסלק וירוסים וחיידקים שחודרים לגופנו מהפה ומהאף.
במקרים מסויימים (למשל: כאשר הן מאתרות מזהמים רבי עוצמה), הבלוטות גדלות ומתנפחות – במטרה להגדיל את הכוח החיסוני שלהן, ולחסל את הפולשים.
אולם בצד התועלת החיסונית שבכך, הגדלת הבלוטות עלולה לגרום, בין היתר, לחסימת דרכי האוויר; ירידה משמעותית באיכות השינה; נחירות חזקות; ישנוניות במהלך היום; הרטבה; בעיות ריכוז והיפראקטיביות; ועיכוב בגדילה.
כאשר ילד סובל מסימפטומים חמורים בעקבות דלקת שקדים או התנפחות של האדנואיד, בייחוד בעיות שינה (כמו הפסקות נשימה בשינה, נקראות גם "דום נשימה בשינה") מקובל לשקול ניתוח להסרת השקדים, האדנואיד או שלושתם (עפ"י מצבו הקליני). למרות שהמנתחת מסירה חלק שיש לו תפקיד חיסוני, אין לאחר הניתוח כל חשש לפגיעה ביכולת הגוף להתגונן מפני מחלות ומזהמים.
ניתוח להסרת שקדים ו/או אדנואידים הוא אחד הניתוחים הנפוצים בישראל בילדים, ומדי שנה מבוצעות כאן כ-5,000 פרוצדורות כאלו. כאשר מוסרים השקדים הפרוצדורה נקראת Tonsillectomy וכאשר נכרתים האדנואידים Adenoidectomy.
מנתוני האקדמיה האמריקאית לרפואת אף אוזן גרון עולה, כי 80% מהניתוחים בבני שנתיים עד 8 מבוצעים בגלל בעיות שינה (ובראשן: הפסקות נשימה בשינה) ואילו היתר, 20%, מבוצעים בשל דלקות חוזרות. עד גיל 5 מבוצע הניתוח בעיקר בשל בעיות שינה, ומגיל זה בשל דלקות חוזרות.
בעניין דלקות חוזרות: בעבר היה מקובל לנתח ילד שסבל מלפחות 3 דלקות גרון במשך שנתיים. כיום הקריטריונים הם: דלקת כרונית שאינה מגיבה לטיפול תרופתי; או 7 דלקות במשך שנה; או 5 דלקות בשנה במשך שנתיים; או 3 דלקות בשנה במשך 3 שנים ויותר.
סיבה נוספת לכריתת שקדים הינה מורסת מיסביב השקד (נקראת גם מורסה סב-שקדית או PTA, כלומר Peritonsillar Abscess) – היווצרות של כיס מוגלתי מעבר לאיזור השקד נחשבת לסיבוך של דלקת שקדים ולהתוויה לניתוח לכריתת השקדים לאחר שמופיע פעמיים באותו צד.
יש להדגיש כי מדובר בהתוויות יחסיות ולא מוחלטות (פחות הנחייה ויותר המלצה), וברור שיש מקום רב לשיקול דעת קליני. כך, למשל, ילד שהגיע לאשפוז בעקבות דלקת שקדים חריפה יוכל להפיק תועלת מרובה מהניתוח, גם אם זו הדלקת הראשונה שלו והוא עדיין לא הספיק לפתח הפרעות בשינה.
בכל מקרה, יש לקיים דיון פתוח עם הילד ועם הוריו, ולדון בתועלת האפשרית של הפרוצדורה ובסיכוניה מול הסבל של הילד והפגיעה באיכות חייו ובבריאותו. ההצלחה של הניתוח בידיים מיומנות עומדת על סביבות 90% – ומנגד גם דלקת כרונית שחוזרת שוב ושוב יכולה בשלב מסויים להרפות ולהיעלם ללא ניתוח.
הניתוח נעשה בהרדמה כללית, דרך הפה, ללא חתכים חיצוניים. בעבר היה נהוג לכרות את השקדים בשלמותם, עם הקופסית שעוטפת אותם ("כריתה מלאה").
אולם גישות חדשות, שבהן מבוצעת כריתה חלקית בלבד (באמצעות לייזר או מכשיר דבריידר debrider), הראו הפחתה בדלקתיות של המנותחים לאחר הפרוצדורה, זאת בנוסף לכאב מופחת וריפוי מהיר יותר. באופן מקצועי, הכריתה החלקית נקראת tonsillotomy או Intracapsular partial tonsillectomy.
בצד ההצלחה המוכחת של הניתוח והעובדה שמדובר בפרוצדורה קצרה ולא מורכבת, הסיכון המרכזי שלה הוא דימום שיתפתח לאחר הניתוח, גם כמה ימים או אף שבוע-שבועיים לאחריו. זהו סיבוך נדיר אך מוכר, וחשוב להכיר את הסימנים שלו ולגלות כלפיו עירנות.